סטוריטלינג - סתם עוד באזזוורד ואופנה חולפת?

עודכן ב: 19 ינו 2020


אנחנו כל הזמן מספרים לעצמנו סיפורים, למעשה החיים שלנו הם רקמה אחת גדולה של סיפורי שתי וערב שרקמנו. אנחנו חיים על פי הסיפורים האלו, נושמים את הסיפורים האלו, מתנהגים בהתאם לסיפורים האלו, מאמינים בסיפורים האלו, ובכל הזדמנות אנחנו מספרים את הסיפורים האלו לאחרים. בכל מפגש ומפגש שלנו. בעבודה. בעסק. בכנסים. בבית קפה. בסופר. ברחוב. בחוג של הילדים... אנחנו כל הזמן בעיקר מספרים סיפורים. למעשה, כ-65% מכל מה שאנו אומרים במהלך היום הם סיפורים. לא לחינם אנחנו מכונים בפי החוקרים 'האדם המספר'. אם כך, מדוע יש בינינו כל כך הרבה אנשים שנלחצים כשאומרים להם לספר סיפור? למה יש כאלו בינינו שמיד חושבים: מה לי ולסיפור סיפורים? איך זה בכלל קשור אליי? מה, אני סופר? ואיך סיפור סיפורים קשור להצלחה בחיים או בעסקים או לקידום אג׳נדה, מטרות ויעדים? ובעיקר, למה כה רבים מאתנו מתקשים לספר ולו סיפור ראוי אחד? וזאת גם לאחר שאנו כבר מבינים, מסכימים ומפנימים שסיפור סיפורים הוא כלי אסטרטגי ראשון במעלה? הרי סיפור סיפורים זה בגֶנים שלנו. חִשבו על זה לרגע. מאז ימי האדם הקדמון בני אדם סיפרו סיפורים. אם נחשוב על זה לעומק נבין שפשוט אז הציורים היו המילים של ימינו – ואילו קירות המערות היו הפלטפורמה. והצ'יף שישב עם שבטו סביב המדורה לא סיפר סיפורים? ובעידן הרדיו, ואחר כך הטלוויזיה – ששימשו כמדורת השבט – לא צרכנו סיפורים? והיום, בעידן הטכנולוגי העכשווי, מה שכולנו עושים בפייסבוק, בלינקדאין וביתר המדיות החברתיות – זה לא לספר סיפורים? ומה זה בדיוק הרצאות טד? האם ההרצאות האלו אינן מבוססות על סיפור סיפורים? והאם לא בזכות יכולתם של המרצים לספר סיפור טוב הפלטפורמה הזו קוצרת הצלחה מסחררת בכל רחבי העולם? אם חושבים על זה ככה, מבינים למשל שהקיר שלנו בפייסבוק הוא לא אחר מהמקבילה העכשווית לקיר המערה ששימש את אבות אבותינו לפני יותר מ-30,000 שנה.


אנו חיים בעולם שבו טבעו של המידע משתנה תדיר. הפלטפורמות באות ונעלמות מהעולם, אבל הסיפור כאן מאז ולעולם. כי בניגוד למה שחושבים, אנחנו לא מתַקשרים באמצעות מילים או פלטפורמות, כל אלו הם רק הכלים המשמשים אותנו כדי להעביר את הסיפורים שלנו. הסיפורים היו ועדיין מדורת השבט של ימינו, והמדיה החברתית – היא רק עוד אמצעי להעברתם. לכן חשוב להבין שסטוריטלינג זה לא סתם עוד באזזוורד או אופנה חולפת אלא כלי ליצירת תקשורת בין אישית אפקטיבית בכול הממשקים שלנו עם קהלים. וזה אומר שהכלי הזה (תקראו לזה סטוריטלינג או בכול מילת באזז אחרת) לא הולך להיעלם בטווח הקרוב... אלא אם בני אדם יפסיקו לתקשר ביניהם.


*כל הזכויות שמורות לאסנת גואז מחברת הספר ״התחילו לספר!״ 2017.